בלוג

התנועה לזכויות דיגיטליות פנתה לרשות השנייה, ודרשה הסרה של הפרסומת ”זה לא אני“ אשר משכנעת אזרחים להצטרף למאגר הביומטרי בלי לומר להם שמדובר במאגר הביומטרי.

לכבוד: הרשות השניה לטלויזיה ורדיו
לכבוד: רשות השידור

הנדון: תשדיר ”זה לא אני“ של הרשות לניהול המאגר הביומטרי: בקשה להסרת פרסומת פוגענית.

מכובדי,

בשם מרשתי, התנועה לזכויות דיגיטליות (ע.ר.), הריני לפנות אליכם בעניין הנדון.

בסוף השבוע האחרון, החלה הרשות לניהול המאגר הביומטרי ורשות האוכלוסין וההגירה לפרסם פרסומת תחת הזמריר ”זה לא אני“ אשר מיועדת לקדם את כניסתם של אזרחי ישראל למאגר הביומטרי. לשיטת מרשתי, פרסומת זו אינה ראויה לשידור וזאת מהסיבות הבאות:

1. בשנת 2009 התקבל חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש״ע-2009 (להלן: חוק המאגר הביומטרי). בעקבות המחלוקת הציבורית והסערה הציבורית בנוגע לחוק התקבל סעיף 41 בחוק אשר כולל תקופת מבחן אשר בתקופה זו תבחן נחיצות המאגר הביומטרי, וכן יבחנו נושאים נוספים. תקופת המבחן, בפועל, היא ”משאל עם“ לשאלת המאגר הביומטרי, ומהווה שאלה במחלוקת.
2. חוק המאגר הביומטרי, אשר כורך את תהליך הנפקת תעודות הזהות ה”חכמות“ עם אגירת מידע ביומטרי, נמצא במחלוקת ציבורית: מצד אחד, רשויות מסוימות במדינה מעוניינות בקיומו של מאגר ביומטרי, ועל כן כרכו את תעודות הזהות החכמות עם קיומו של מאגר; מצד שני, מומחים באקדמיה ובתחום אבטחת המידע טוענים כי בקיומו של מאגר ביומטרי יש בכדי לפגוע בפרטיות אזרחי ישראל בצורה שאינה ראויה.
3. מרשתי, בין היתר, עמלה על קידום המודעות לסכנות המאגר בציבור. אולם, מרשתי מאמינה כי בפרסום התשדיר מטעם רשות האוכלוסין יש בכדי לעבור על מספר הנחיות בכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת ובטלויזיה), התשנ״ד-1994.
4. ראשית, מדובר על נושא הנמצא במחלוקת פוליטית-ציבורית, ועל כן אסור לפרסום על פי כלל 11 לכללי הרשות השניה וכלל 7(2) לכללי רשות השידור. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת המפקד הלאומי: ”אכן, שידור פרסומת פוליטית במסגרת תשדירי הפרסומת עלול לסכל את השמירה על האיזון בין ההשקפות השונות במסגרת שידורי השידור הציבורי ולחתור תחת דוקטרינת ההגינות בשידורים. הכללים בענייננו נועדו למנוע זאת. גם כאן הולך הטפל (מסגרת תשדירי הפרסומת) אחר העיקר (השידורים)“ (בג״ץ 10203/03 המפקד הלאומי נ׳ היועץ המשפטי לממשלה ואח׳).
5. שאלת קיומו ונחיצותו של מאגר ביומטרי מהווה משאל עם לנושא זה, ופרסומת אשר מעודדת אזרחים להנפיק תעודות זהות חכמות אשר מחייבות הצטרפות למאגר הביומטרי מהווה שימוש פסול בהון על מנת לקדם מטרות פוליטיות, כאמור בעניין המפקד הלאומי.
6. שנית, בפרסומת יש בכדי להטעות את ציבור הצופים. בעוד שהפרסומת מדברת על ”תעודת זהות חכמה“ היא אינה מבהירה לציבור כי לצורך קבלת תעודת הזהות עליו ליתן את טביעת אצבעו וצילום פניו למאגר הביומטרי, וכי הסכמתו אינה ניתנת לחזרה. היא אינה מבהירה לצופה כי זכותו שלא להצטרף למאגר לפחות לתקופת המבחן, והיא אינה מזהירה אותו מהסכנות המפורטות בטופס ההסכמה, כאמור בצו המבחן. בכך יש בכדי להפר את כלל 4 לכללי הרשות השניה וכלל 7(7) לכללי רשות השידור.
7. שלישית, בפרסומת יש בכדי להפחיד ולעורר פחד בציבור. הפרסומת פונה לרגשי הפחד של הציבור (בטענה לגניבת זהות) וזאת ללא כל ביסוס עובדתי קיים. בכך יש בכדי להפר את כלל 7 לכללי הרשות השניה וכלל 7(8) לכללי רשות השידור.

מרשתי ביקשה ממני לפנות אליכם כדי להפסיק את שידור הפרסומת, וזאת בטרם מרשתי תפנה לערכאות משפטיות על מנת לעשות כן.

ככל שלא תתקבל תשובה בתוך 48 שעות משליחת מכתבי זה, מרשתי תפנה לערכאות המוסמכות על מנת לקבל צווים זמניים וצווי מניעה.

בברכה,

עו״ד יהונתן י. קלינגר

עדכון: ביום 21/10/2013, התנועה לזכויות דיגיטליות עתרה לבג״ץ, בדרישה להורות על הפסקת שידור הקמפיין. העתירה תידון בהרכב של שלושה שופטים ביום 19/02/2014.